המדריך מבוסס על הרצאתה של מיכל זליקוביץ’-שמעון, ראש מדור קשרי ממשל בפורום קהלת בהווה ועוזרת פרלמנטרית בעבר, שניתנה במסגרת קורס ״מתכון להשפעה״ לעבודה מול הכנסת.
ערכה: נועם מדאר
שיטת העבודה מחולקת לשלושה חלקים:
לאנשי חברה אזרחית יש תפיסה של מה נכון ומה צריך להיות, והם מחפשים את הדרך לגרום לשינוי המיוחל. השאלה שצריכה לעמוד לנגד עיני היזמים החברתיים היא מה החזון? מה רוצים לשנות? והתשובה עליה צריכה להיות ברורה לפני ייזום פנייה לגורם כלשהו בכנסת או בממשלה. חשוב לדעת כי לא כל נושא מתאים לטיפול דרך קשרי ממשל ולעיתים עדיפה דרך אחרת שתועיל הרבה יותר, דוגמת פנייה לתקשורת.
יש נושאים שהכנסת יכולה לעזור בקידומם באמצעות כלים פרלמנטריים שונים, ויש נושאים שקידומם ייעשה באופן יעיל יותר באמצעות תרומות, כלי תקשורת, הידברות ציבורית או כנסים. במקרים אחרים ניתן למנף את קשרי הממשל כדרך לפרסום תקשורתי.
בפנייה לחבר כנסת על מנת להציף בעיה מסוימת, חובה להציג אותה בצורה ברורה, מדויקת וממוקדת, ובשל העומס המוטל עליהם יש להציג את הפתרון יחד עימה – בלי פתרון הח״כ לא יוכל להתמודד עם הבעיה שהוצפה. אם מוצגת בעיה רחבה מדי שגם הפתרון לה רחב מדי, הוצאתו לפועל תהיה כמעט בלתי אפשרית. חשוב לזכור כי עבודת חברי הכנסת אינטנסיבית, ואי אפשר לצפות שהם יעצרו הכול ויתמקדו רק בה, גם אם הם יסכימו שהבעיה קיימת ומצריכה טיפול.
ביסוס הפתרון לבעיה צריך להתבצע באופן המשכנע והכדאי ביותר עבור חבר הכנסת. הפתרון חייב להיות מדויק לפרטי פרטים, מהפעלת הכלי הפרלמנטרי הנכון ועד להתנגדויות שיכולות לעלות, מה שיאפשר לממש אותו באופן המכובד ביותר.
לאחר שהמטרה הובנה וזוקקה, צריך להכיר את הממשל.
ידע שווה כוח, ובעבודה הפרלמנטרית ידע והיכרות מעמיקה של תקנון הכנסת יעניקו לחבר הכנסת את האפשרות להשתמש בו לטובתו בהזדמנויות שונות.
אישים אלו כלל חברי הכנסת, לרבות ח”כים שנכנסו עם החוק הנורבגי ויועציהם הפרלמנטרים. פעמים רבות ההיכרות עם היועצים הפרלמנטרים קלה יותר מאשר עם חברי הכנסת עצמם, ופגישה והיכרות עימם היא דרך השפעה חשובה שתקל על ההגעה לחברי הכנסת איתם הם עובדים.
חשוב לדעת לא רק מי הם חברי הכנסת ואיך הם נראים, אלא גם מה מעניין אותם, מה עולם התוכן ממנו הם מגיעים ומי לוחש על אוזנם – על מנת שייקל לאתר את הח״כ שפתרון הבעיה יהיה קרוב לליבו. כך למשל ייתכן כי חברת כנסת שהביאה לבד ילד לעולם תרצה לקדם נושאים הקשורים לאימהות חד־הוריות.
הפנייה צריכה להיעשות באופן פרטני לח״כ מסוים ולא בתפוצה רחבה לכלל הח״כים. פנייה גורפת דורשת אנרגיה והשקעה עצומות מצד הפונה, ניתנת לזיהוי על ידי חברי הכנסת, וגורמת להם לא להתייחס לנושא ברצינות הראויה.
רק לאחר זיהוי חבר הכנסת הפוטנציאלי, אותו אחד שייתכן ויתעניין בשינוי אותו רוצים לקדם, מתבצעת הפנייה.
חקיקה היא כלי פרלמנטרי רב עוצמה, אך פעמים רבות הצעת החוק לא עוברת את שלוש הקריאות הנדרשות. מרגע שחבר כנסת הוגה רעיון מסוים ועד שהוא מתממש כחוק, אם בכלל, התהליך יכול להימשך שנים רבות. הסיבה לכך היא שמדובר בתהליך בירוקרטי ולא רק פוליטי. כדי שיצליח יש צורך בהבשלת התנאים המתאימים, דוגמת תזמון ובריתות פוליטיות נכונות. בסוף, גם לאחר שהחוק עובר, ייתכן שהציבור כלל לא יכיר אותו.
שאילתה היא האפשרות שניתנת לחבר כנסת לשאול שאלה את אחד מחברי הממשלה ולקבל ממנו תשובה, בכתב או מעל בימת הכנסת, בתוך פרק זמן מסוים, הכול לפי סוג השאילתה. מטרת השאילתה משתנה לפי הצורך, למשל קבלת תשובה לשאלה מסוימת או הוצאת אמירה מפי השר שניתן יהיה להפיץ אותה בתקשורת.
יש שלושה סוגי שאילתות:
חשוב להבין איזו שאילתה תתאים למטרה. משאילתה ניתן לקבל תשובות, נשיאה באחריות ואף מבוכה של שר מסוים כשרוצים להעמיד אותו בפינה.
צורת פנייה רשמית ראשונית לחבר כנסת איתו אין היכרות אישית. רצוי שהמכתב יהיה קצר ותמציתי, עד עמוד אחד, ומנוסח בלשון רהוטה ומכובדת. מכיוון שתיבת המייל של חברי הכנסת מלאה באופן תדיר, כדאי ליצור קשר עם אחד העוזרים הפרלמנטרים, שהם אלה שעוברים על הדואר, ולעדכן אותו בדבר המכתב שנשלח. מהלך זה יגביר את סיכויי קריאת המכתב והתייחסות לתוכנו.
פגישה עם חבר כנסת או שר מאפשרת הצגה ישירה ומפורטת של הנושא, ויש להתכונן אליה כראוי. כחלק מעבודת ההכנה צריך להכיר את תפיסת עולמו של הח״כ וכיצד כדאי להעלות בפניו את הבעיה. הצגת הנושא בטרמינולוגיה לא מתאימה עלולה לגרום לח״כ לאבד קשב ול״פוצץ״ את הפגישה. פגישה יעילה תפתח פתח לפגישה נוספת או לפחות בקשה מצד הח״כ לקבלת חומרי רקע. חשוב להתאים בין הבעיה לבין חבר הכנסת על מנת להשיג את מלוא שיתוף הפעולה מצידו ולא חלילה דחייה או אפילו הצבעה נגד, במקרה שהנושא יגיע לוועדה.
שדולה היא פלטפורמה שמאגדת קבוצה של חברי כנסת סביב נושא ומסייעת במינופו. מדובר לרוב בכלי חסר שיניים, שמנוצל לטובת שימוש תקשורתי – מתקיים אירוע פתיחה אליו מוזמנים ח״כים, שרים וכלי תקשורת שמעלים את נושא השדולה לסדר היום, וזהו. רובן המוחלט של השדולות מסיימות בזה את תפקידן, אך לא תמיד. אפשר גם לנצל שדולה לטובת אירועים, כנסים וסיורים שיציפו שוב ושוב את הנושא כך שלא ניתן יהיה להתעלם ממנו יותר (שדולת ארץ ישראל למשל). כך למשל חבר כנסת שמתראיין בשם שדולה או חקיקה שמוגשת בשם שדולה – יש להם יותר כוח מאשר קול של חבר כנסת בודד.
הוועדות הן מקום ההתרחשות האמיתית, לא המליאה. על מנת לחוקק חוק יש להעביר אותו בדיון מוקדם (קריאה טרומית) ואחר כך בשלוש קריאות נוספות – ראשונה, שנייה ושלישית. בין כל קריאה הצעת החוק מגיעה לוועדה המתאימה, שם דנים בה לפרטי פרטים ומכינים אותה לקריאה הבאה. כלומר, ועדות הכנסת הן המקום לשנות.
מומלץ להיכנס לאתר הכנסת כדי ללמוד על הנעשה בכנסת, ועל סדר יומן של הוועדות. ניתן למצוא באתר את כל המידע הרלוונטי לגבי הוועדות – אילו ועדות יש, מי הם יושבי הראש וחבריה של כל ועדה, מהם הדיונים הצפויים ומתי, מי המוזמנים ומה חומרי הרקע לדיון. מידע זה מאפשר הכנה לקראת קידום חקיקה מסוימת והשפעה על אופן העברתה. כך למשל ניתן לעדכן חבר כנסת, שאיתו כבר נפגשתם, על דיון צפוי ועל כך שכדאי שישתתף בו ויציג נושא רלוונטי מסוים. כמו כן ניתן לשלוח נייר עמדה על מנת שייכלל בחומרי הרקע, ושאליו ייחשפו משתתפי הדיון ועוקביו.
במקרה של הגעה לדיון, צריך לדעת אלו נושאים מגיעים לפתחה של הוועדה, מי יושב הראש ואיך הוא מנהל את דיוניה. במקרה של קבלת רשות דיבור חשוב לזכור כי זמן הדיבור מוגבל מאוד ויש להציג את הנושא בתמציתיות ובבהירות.
על מנת שנושא מסוים יעלה לדיון בוועדה רלוונטית, על חבר כנסת להגיש לנשיאות הכנסת בקשה מנומקת לדיון מהיר. מומלץ להגיש אותה יחד עם חברי כנסת נוספים (כמה שיותר, יותר טוב) על מנת להגדיל את סיכוייה להתקבל. בקשה שאושרה תידון בוועדה בתוך עשרה ימים (לא כולל ימי פגרה) מרגע אישורה, ומסקנות הדיון יועברו על ידי יו״ר הכנסת לשר המתאים. בתורו, יעדכן השר בתוך שלושה חודשים על כל פעולה שנקט בעקבותיהן.
הממ״מ הוא מרכז המחקר והמידע של הכנסת שתפקידו לספק לחברי הכנסת מסמכים מסוגים שונים: ניתוח של פעילות הממשלה, סקירות של מדיניות בארץ ובעולם, מסמכי רקע, מסמכים כלכליים ועוד. המרכז גם עומד בקשר עם מרכזי מחקר שונים ברחבי העולם ובעת הצורך יכול אף לבקש מהם מידע.
על מנת לקבל מידע מסוים שנמצא באחד ממשרדי הממשלה ניתן להגיש בקשה לחופש מידע או להשתמש בשאילתה ישירה, שתי אפשרויות שגוזלות זמן. אפשרות נוספת ומהירה יותר היא הגשת בקשה למחקר ממ״מ – בקשה שרק חבר כנסת יכול להגיש, ולשם כך יש לשכנע אותו בחשיבות ודחיפות העניין.
חשוב לדעת: חלק מהנתונים שמספק מרכז המחקר הם גולמיים אבל מהווים בסיס טוב להמשך המחקר ולהעמקה בו. כמו כן, יש לממ״מ מוניטין טוב והח״כים מוכנים להסתמך עליו.
לרשות חברי הכנסת עומדת האפשרות לשאת נאום בן דקה במליאה, על כל נושא שירצו לעסוק בו, ותשובת הממשלה לנאום, אם תהיה, לא תעלה על חמש דקות. להעלאת נושא חשוב לסדר היום, שלא ייעלם מתחת לרדאר התקשורתי או זה של הכנסת, כדאי להשתמש באפשרות זו ולשכנע את חבר הכנסת בחשיבות העניין. ניתן אף להגדיל לעשות ולכתוב את טיוטת הנאום, או את הנאום עצמו, ובכך למנף אותו לטובת האג׳נדה הרצויה וליצירת תהודה רבה בתקשורת ובמקומות נוספים.
כלי המאפשר עיסוק בנושא מסוים והעלאתו לסדר היום. ביום כזה, הוועדות השונות עוסקות באותו נושא, כל ועדה בתחומה היא, וכך מתאפשרת יצירת תהודה לא רק בכנסת אלא גם מחוצה לה. אפשר גם לארגן כנס גדול בנושא ואף לכנס שדולה שעוסקת בתחום.
באתר הכנסת קיים מאגר החקיקה הלאומי בו אפשר לעקוב אחר חקיקה שמתקיימת, ולחפש כל חוק, בין שנחקק ובין שלא, שהתחיל את התהליך בצנרת החקיקה של מדינת ישראל. ניתן לחפש לפי פרמטרים שונים דוגמת נושא, מילה מתוך הצעת החוק, יוזם החוק וכן הלאה. כמו כן ניתן לראות את תאריכי הדיונים בחוק ומה מצבו הנוכחי.
כלי שאינו מוכר כל כך. הכלי מאפשר את עצירת החקיקה כששינוי מהותי מוכנס בהצעת חוק תוך כדי הדיון בה. חבר כנסת (בין אם הוא חבר הוועדה ובין אם לא) שאומר את צמד המילים ״נושא חדש״ בדיון על הצעה שלא עברה בקריאה שנייה ושלישית, גורם לעצירת הדיון, להקפאת הצעת החוק ולהעברתה אל ועדת הכנסת – שם יוחלט איך להמשיך.
כדי לחייב את ראש הממשלה להגיע לדיון במליאה, על חברי הכנסת להשיג 40 חתימות על דרישה כזו מעמיתיהם הח״כים. זהו כלי המשמש את האופוזיציה להבאת ראש הממשלה לדיון בנושא מסוים.
ישנם כלים פרלמנטריים נוספים שניתן להשתמש בהם לטובת קידום אג׳נדות שונות. מומלץ מאוד לקרוא את תקנון הכנסת וללמוד אותו על בוריו, להכיר היטב את המטרה אליה אתם מכוונים ולמה דווקא אתם, ולדעת אילו כלים עומדים לרשותכם ובמה מהם כדאי יותר להשתמש.
שמירה על קשר שוטף עם חברי הכנסת, עם השרים, עם הפקידוּת, עם היועצים. ההסתובבות במסדרונות הכנסת והשיח הבלתי אמצעי עם האנשים, הם שיעזרו לכם להכיר מה נכון לקדם ומול מי.
הנגשה היא האפשרות לשלוח חומרי רקע תוך התאמת ה״שפה״ שבהם לחבר הכנסת איתו עובדים. כאדם שלא בקיא בכל הפרטים ובשפה המקצועית הספציפית, חבר הכנסת עלול לא להבין במה מדובר ועל כן כדאי להנגיש לו את המידע.
מעקב אחר דיונים, שליחת חומרי רקע, השתתפות בדיון עצמו והפעלת חברי ועדה בדיון. כדי שחבר הכנסת ישתתף באופן פעיל בדיון, יש להגיד לו על כך מראש ואף להגיד לו מה לומר. לפעמים אפשר לבקש ממנו גם במהלך הדיון להגיב על נושא שעלה או על שאלה שנשאלה. בדרך זו הוא יבין באופן ברור יותר מה אתם מנסים לקדם. ולא רק הוא, אלא גם נציגי ארגונים נוספים שנוכחים בדיון ואיתם אתם משתפים פעולה.
ייזום, ביטול או תיקון חקיקה; מעקב אחר ועדות שרים לענייני חקיקה; תזכירי חוק. יש לדעת בדיוק מה הנושא אותו מנסים לקדם ולהבין איזה סעיף הוא זה שנדרש לעדכון, שינוי או הסרה מוחלטת.
ימי עיון לח”כים חדשים; תוכניות יוקרתיות ליועצים בכירים; סדנאות לעוזרים פרלמנטרים; כנסים סיעתיים. כארגוני חברה אזרחית, אם יש לכם מה לתרום לשיח בכנסת ובאפשרותכם ליזום סדנאות לעוזרים פרלמנטרים, כנסים לסיעות או ימי עיון (אפילו לח״כ בודד) מומלץ לעשות זאת.
כל ארגון השואף להשפיע על תחומי המדיניות השונים נתקל באתגרים מובנים: מיקוד, פוליטיקה, גישה וזמן.
