המדריך מבוסס על הרצאתו של אבי אסבן. אבי הוא מייסד חברת DNA IDEA, המתמחה בייעוץ ליוזמות ציבורית ושיתופי פעולה בין הממשלה, חברה אזרחית ומגזר עסקי. בעבר כיהן אבי בתפקידים שונים במשרדי הממשלה, ובתפקידו האחרון שימש כראש צוות אסטרטגיה במטה לפיתוח אזורי. אבי כיהן גם כסמנכ”ל המכללה למדינאות, והיה ממייסדי הקרן לחברה אזרחית.
ערך: אילון אביאור
נקודת הפתיחה בקרב ארגוני חברה אזרחית רבים היא לעומתית לממשלה. ארגונים ויוזמות קמים מתוך צורך בשטח, צורך זה במקרים לא מעטים נובע מהתנהלות בעייתית של הגוף הממשלתי שמיועד לטפל בנושא. אזרח הפונה להקמת גוף חדש הוא לרוב בעל משאבים מוגבלים ביותר, ולפיכך בחירה שכיחה היא בפעולות לעומתיות לממשלה שיוכלו לייצר רעש ציבורי, ובכך יגרמו ללחץ על המערכת להכיר בבעיות בהתנהלותה. אלו יכולות להיות פעולות משפטיות, תקשורתיות ועוד. מכאן ניתן להבין שרבים מארגוני החברה האזרחית קמים על בסיס של עבודה מול הממשלה, ולא עבודה עם הממשלה.
בנוסף, הממשלה נתפסת כגוף שקשה מאוד לעבוד עימו. מסורבל בצורה בלתי רגילה, לא נגיש ולא נהיר למי שאינו בקיא ברזי המערכת הממשלתית, ובעיקר – דורש בירוקרטיה אדירה הגוזלת כמויות אנרגיה וקשב משמעותיות. אתגרים אלו גורמים לאנשי חברה אזרחית רבים לוותר מראש על עבודה עם הממשלה. יתר על כן, לאדם שמעוניין לקדם פעילות בחברה האזרחית יש נטייה לפנות לגורמים שקצב התנהלותם מהיר יחסית, כמו אנשי תקשורת, היות ונדמה שקל יותר למצות אותם כאפיקי פעולה, וזה על פני עבודה ממושכת הכוללות פעולות של פקידות ממשלתית.
סיבות אלו, ואחרות, מסבירות מדוע חברה אזרחית נוטה לעבוד מול הממשלה, ולא איתה.
אבל לעבודה עם הממשלה קיימים מבחר יתרונות, אותם קשה למצוא במקומות אחרים.
עבודה עם הממשלה יכולה להוות אפיק תקציבי משמעותי ביותר, לעיתים בסדרי גודל שכמעט ולא ניתן להשיג במקומות אחרים. בעוד שארגוני חברה אזרחית יכולים להשקיע תקופות ארוכות למען גיוס כספים מתורמים וקרנות, העבודה עם הממשלה מאפשרת תקציבים בהיקפים בלתי מבוטלים. לעתים אלו חוזים רב שנתיים שמבטיחים יציבות ואופק לארגון. עם זאת, במקרה זה, לכסף לוקח זמן רב לעבור באופן יחסי, ולרוב נדרשת עבודה בירוקרטית רבה.
ארגונים נוטים להתחיל בפעולה מצומצמת, ובהתאם להצלחה להרחיב את העשייה. זהו מחזור חיים טבעי של ארגונים, אזרחים או עסקיים. אולם, עבודה עם הממשלה היא לעיתים כמו מקפצה המזניקה מיזם מקומי לתכנית ארצית. כמובן בהכרח זה לא תמיד היעד, ולא צריך להיות, אך זו עובדה שחוזקה של הממשלה הינו בהזרמת משאבים גדולים, ובחיבור לנקודות ותחומים שונים בכל קצות הארץ. לפיכך, לא מעט פעמים עבודה עם הממשלה תוכל להפוך מיזם מצומצם, שנבחן כפיילוט, או שהתקיים באזור גאוגרפי מסוים – לתכנית בפריסה ארצית רחבה.
עבודה עם הממשלה יוצרת מאין הכרה ציבורית לארגון החברה האזרחית. הארגון נתפס כגוף שהמדינה סומכת על ביצועיו. תווית מעין זו היא דבר נחשק מאוד לארגונים רבים, אם מתוך רצון להתייצב בעמדה מסוימת אל מול הציבור, ואם זה כדי לפנות למוטבי הארגון או התורמים.
יש לציין את השינויים שהתרחשו בממשלה בשנים האחרונות. אם בעבר מידע – תקציבים ממשלתיים, תמיכות, מכרזים – לא היה נגיש לאזרח כמעט לחלוטין, כיום מרבית המידע ניתן להשגה בלחיצת עכבר. המדינה, כך נראה לפחות בינתיים, מרחיבה במידה מסוימת את האפשרויות לנקיטת יוזמה ואף השתתפות בתוכניותיה, והדבר פותח נתיבים חדשים שבעבר היו מורכבים בהרבה.
לא פחות חשוב מהיתרונות אלו החסרונות.
יש חסרונות בעבודה עם הממשלה, בנוסף לסרבול ולבירוקרטיה.
עבודה עם הממשלה, כמעט בהכרח במרבית המקרים, מכילה בתוכה אובדן אוטונומיה של הארגון. ארגון העובד עם הממשלה יכול למצוא עצמו פועל בכדי לעמוד בדרישות הממשלה – דבר שיביא עימו משאבים ותקציב – אך לא לא בהכרח דברים שיסייעו לו לממש את חזונו. אתגר זה קיים גם בעבודה מול תורמים, אך מכיוון שהכסף הממשלתי יכול להיות משמעותי, העמידה בדרישות יכולה לגרום לסחף המשימה (Mission Drift).
הממשלה מאמצת יותר ויותר סטנדרטים של שקיפות בשנים האחרונות. סטנדרטים אלו יוטלו גם על ארגונים הפועלים עם הממשלה מכוח אותן נסיבות. הדבר יכול להביא עול נוסף על ארגון, ועלול לפגוע בארגון המבקש לשמור חלקים מסוימים מפעילותו רחוק מעין הציבור.
העבודה עם הממשלה מקשה, ולעיתים יוצרת מניעה של ממש, על השמעת ביקורת כלפיה ועל התנגדות למדיניותה. ארגונים הפועלים לשינוי מדיניות עובדים באופן מוצהר כנגד מדיניותה של הממשלה. צורת פעילות זו יכולה להניב תוצאות משמעותיות במקרים מסוימים, אך לארגונים שבוחרים לעבוד עם הממשלה יהיה קשה יותר להפעיל אותה. קשרים שנוצרו עם פקידי ממשל יכולים להיפגע מכך, מה שעלול לפגוע ביכולתו של הארגון להמשיך ולעבוד עם הממשלה, או לחילופין, לבקר אותה.
קיימים מספר ערוצים נפוצים לשימוש בקרב ארגוני החברה האזרחית לעבודה עם הממשלה.
מכרז ממשלתי הוא הכלי העיקרי של הממשלה להעביר כסף לספקים שונים, מה שאומר שזה כלי אדיר מבחינה תקציבית. מכרז נמשך פרקי זמן ארוכים מאוד ושואב תקציבים מרובים, אך הספק הנבחר בסוף יבצע את עבודתו במשך שנתיים לפחות, עם אפשרות הארכה לחמש. הדבר מעניק יציבות משמעותית לארגונים.
מכרז הוא תהליך שאינו מתאים לארגון קטן, משום שהוא דורש משאבים אדירים להגשה. יתר על כן, התהליך המכרזי לוקח זמן רב, והסרבול האדיר שלו גורם לעתים רבות לניפוח הצעות המחיר על ידי הארגונים המגישים את ההצעות. מנגד, לארגון גדול, או לארגון שרוצה להיות גדול – המכרז הממשלתי הוא צינור משמעותי. ניתן גם לגשת למכרז בשיתוף עם ארגון אחר, מה שיאפשר יתרון לגודל ולמומחיות המשותפת.
צריך לזכור שהממשלה אמנם נדמית כמו גוף אחד גדול, אבל בסוף גם היא מורכבת מאנשים פרטיים. שווה להשקיע בשיחות עם בעלי התפקיד הרלוונטיים. החל משאלות ספציפיות לגבי המכרז – האם שווה לי להגיש, ומה בדיוק לכתוב – ועד הזמנה שלהם לסיור בפעילות שהארגון שלכם עורך. הדרג המקצועי גם נגיש ופנוי הרבה יותר מאשר הדרג הפוליטי, שיקשה עליהם להביאו לפעילות אותו אתם עורכים.
מיזם משותף הוא שיתוף פעולה בין הממשלה, לבין מיזם שבדרך כלל כבר קיים. הממשלה מממנת חצי מעלות המיזם, והארגון מממן את החצי השני. פקידי ממשלה נוטים לאהוב את צורת ההפעלה הזאת, משום שהיא גם מאפשרת להם למנף את הכסף הממשלתי שבידם, וגם כי היא בד”כ מסורבלת פחות ממכרז. מכיוון שהמיזם המשותף יוקם יחד עם ארגון/ארגונים המכירים את העשייה בשטח, הוא ייטה להיות מתאים יותר לדרישות ולצרכים האמיתיים של המוטבים שלו.
מנגד, מכיוון שמיזם משותף אינו חייב להיעשות במכרז, שומרי הסף בממשלה נוטים לתקוף אותו, ולהותיר אותו כאופציה מוגבלת בזמן. כך שאם תכנית מתנהלת כמיזם משותף במשך תקופה, לאחר כמה זמן ידרשו שומרי הסף להוציא מכרז דרכו תתבצע ההתקשרות.
כמו כן, לצורך הקמת מיזם משותף יש לגייס חצי מהסכום, מה שמהווה נטל כלכלי משמעותי עבור ארגוני חברה אזרחית. ישנם גופים מסוימים – החטיבה להתיישבות, הג’וינט, הסוכנות היהודית ועוד – הנדרשים לגייס רק רבע מהסכום הנדרש למיזם. דבר זה גורם לעמותות רבות שאינן יכולות לגייס סכומים כה גדולים להתחבר עימם, ולהקים את המיזם המשותף בעזרתם. כמובן שהם לוקחים תקורה מסוימת בדרך, ומסרבלים את הבירוקרטיה הנדרשת עוד יותר.
מיזם משותף צריך להיות מאושר על ידי הגורמים המקצועיים בפקידות ועל ידי ועדת מכרזים. לאחר האישור, המיזם המשותף מועלה להערות הציבור למשך שלושים יום באתר מנהל הרכש, והציבור יכול להגיש התנגדויות למיזם. לעתים מיזמים נתקעים בעקבות התנגדויות שעולות מצד מתחרים.
פטור ממכרז הוא מנגנון המתאים לפעולות קטנות וזולות, אותם רוצים לעשות באופן מהיר יחסית. אם זו הצעה שגובהה פחות משלושים אש”ח, ניתן לאשר אותה לאחר בחירה של הצעת המחיר הזולה ביותר מבין שתי הצעות בלבד, ללא צורך ביציאה להליך מכרזי. אם מדובר על הצעה של פחות מחמישים אש”ח, דרושות שלוש הצעות. זו דרך טובה מאוד עבור ארגון המעוניין ל”הכניס רגל בדלת הממשלתית”, ולפיכך רוצה לפתוח בפעולה קטנה. הארגון יפנה אל הפקיד הרלוונטי, ויציע את השירות המדובר. אם הפקיד יהיה מעוניין בביצוע הפעולה הזו, הוא יכול לצאת להליך של פטור ממכרז.
מצד שני, יש לזכור כי מדובר בהקשר נקודתי וזול יחסית, שאינו מסוגל להמשך מעבר לאותה פעילות קונקרטית. בנוסף, הארגון חייב שיהיה לו אישור מרשויות המס על הכרה כמוסד ציבורי לעניין תרומות (ס’ 46) בכדי שהממשלה תוכל לעבוד עימו. כמו כן, לעתים גובהו הנמוך של הסכום בפטור ממכרז יכול להפוך את כל הסיפור ללא כדאי, וארגון כדאי לבחון את העניין מראש.
תמיכות על פי סעיף 3א הם מסלול דרכו משרדי הממשלה תומכים בארגונים ועמותות הפעילים בתחום מסוים. כל משרד ממשלתי קובע מבחני תמיכה בתחום אחריותו, והארגונים העומדים בקריטריונים שנקבעו במבחן התמיכה – זוכים לתמיכה תקציבית בהתאם לגובה שנקבע בתמיכה עצמה.
בעשורים האחרונים התמיכות הממשלתיות עברו שינוי משמעותי, והיום הם נגישים לכל באתר של כל משרד ממשלתי, וחלה עליהם חובה להציג תבחינים (קריטריונים) שוויוניים ומסודרים לכל תמיכה.
צינור התמיכות הוא צינור משמעותי מאוד מבחינה כספית לארגונים ללא מטרות רווח, אך הוא דורש התמצאות בנבכי הבירוקרטיה. יתר על כן, כל מבחן תמיכה דורש עמידה בתנאים משלו, ואלו יכולים להיות שונים מאוד ממבחן למבחן. לפיכך, מדובר באפיק הדורש השקעה מרובה מארגון. כמו כן, הגשת תמיכה בהצלחה מקל מאוד על הגשת תמיכה בשנה העוקבת, וכך הלאה. כך שמדובר בצינור הנחשב יחסית יציב מבחינת פוטנציאל הכנסה. כמו כן, ההגשה של הטפסים מתרחשת בפרק זמן ספציפי ומוגדר במהלך השנה, כך שאין זו הפתעה המונחתת על הארגון ללא הכנה מראש.
עזבונות הם סכומי כסף שנתרמו על ידי אנשים שונים למדינת ישראל, לצורך קידום מטרה מסוימת להעדפתם. את הכספים מקצה ועדת העזבונות במשרד המשפטים, בהתאם לקריטריונים המפורסמים לכל אחד מן העזבונות. מדובר בסכומים בגבהים משתנים, אך בד”כ אין מדובר בסכומים גדולים מאוד. אולם, מדובר במסלול הדורש התמצאות בנבכי הבירוקרטיה של הגשת עזבונות, ובשל גובהו של הסכום לא תמיד הדבר משתלם לארגון.
דווקא בשל סיבות אלו, לא הרבה ארגונים מכירים את הנתיב הכספי הזה, ולפיכך ארגונים המוצאים עזבון רלוונטי יכולים להרוויח מכך.
מספר קישורים לאתרים רלוונטיים בתחום העבודה עם הממשלה
