עשרת הדיברות להשפעה חברתית

השפעה חברתית אינה דומה לאפיית עוגה. אין מתכון, אבל יש מספר עקרונות בסיסיים, להם כדאי לשים לב

למגזר השלישי יש דימוי הרבה יותר 'פלואידי' מהמגזר העסקי. אחת המגמות החזקות שאנחנו רואים, היא ניסיון 'למקצע' את המגזר השלישי על בסיס תובנות מהמגזר העסקי. המגמה הזו ניזונה הרבה פעמים מהתורמים עצמם, שלהם יש ניסיון במגזר העסקי, והם רוצים 'לחנך' לאורו את המגזר השלישי.

תמיד יש מה ללמוד ומכל אחד, אבל – הניסיונות הללו נועדו לכישלון.

ספר בשם, Forces for Good שפורסם ב 2007 בוחן את העקרונות המרכזיים שעמדו בבסיס עמותות שהשפיעו בסדר גודל יוצא דופן (ניתן לקרוא כאן על מאמר מלווה שפורסם בStanford Social Innovation Review), הראה כי נושאים בהם מתמקדים במגזר העסקי, כמו טיוב הניהול ובניית היכולות המקצועיות שלו, לא בהכרח עובדים במגזר השלישי. למה? כי יש שונות עמוקה בין המגזרים.

במגזר העסקי, בוחנים שורת רווח. יש בזה אמנם הרבה שינויים, יש שמחפשים הוגנות, ויש תנועה חזקה לכיוון שאלת 'הערך החברתי של המוצר', אבל בסוף, המדידה המרכזית של רוב המנכ"לים היא בשורת הרווח. לעומת זאת, במגזר החברתי – מעצם הגדרתו – לא מודדים רווח, אלא השפעה חברתית. יותר מזה, אם בארגון עסקי יש קשר ישר בין לקוחות לבין הכנסות, בארגונים חברתיים יש בדרך כלל קשר הפוך (או אין קשר), כלומר, יותר מוטבים אינם מביאים יותר הכנסות.

'השפעה חברתית' נשמעת מאוד פלואידית (כמו 'למידה משמעותית'…), וכאן יכולים רבים לקום ולהגיד: זו הוכחה שצריך 'לחנך' את המגזר השלישי. לאור המורכבות של המושג, צמחה תעשייה שלמה העוסקת במדידת השפעה חברתית, בתור 'נותנת כשרות' שממצעת בין עמותות לבין פילנתרופיה, אבל הרבה פעמים לא ברור אם התעשייה הזו היא חלק מהבעיה או חלק מהפתרון.

מי שעוסק בהשפעה חברתית יודע בדרך כלל טוב מאוד איפה הוא מצליח להשפיע ואיפה לא. מדידה יכולה לעזור ליזם החברתי להתמקד, אבל היא גם יכולה לגרום לו לעסוק כל היום בלייצר אנקדוטות ומספרים אותם הוא יכול להציג לתורמים, במקום למלא את השליחות לשמה הוא פועל בעולם.

המשל, שיכול אולי לסייע יותר מכל ליזם להתמקד, הוא החלק הזה מאינדיאנה ג'ונס:
קישור לסרטון (יוטיוב)

השפעה חברתית אינה דומה לאפיית עוגה. אין מתכון, אבל יש מספר עקרונות בסיסיים, להם כדאי לשים לב:

  1. איפה להשקיע את האנרגיות:
    בעיירה מסוימת ערכו הפגנות בדרישה להצבת רמזור בצומת מסוכן. יום אחד, ירד מהרכב אדם שאמר להם: למה אתם מפגינים? הכל עניין של טראפיק, אם יש בצומת כמות מסוימת של מכוניות, זה מחייב את העירייה להציב רמזור. אתם צריכים להוציא את הנתונים ממשרד התחבורה, ולפעול מול מהנדס העיר. פעולה אחת כזו אפקטיבית יותר מעשרות הפגנות.
  2. בשלות סוציולוגית:
    נושא חטיפות ילדי תימן והבלקן היה תפוח אדמה לוהט, שאף אחד לא רצה לנגוע בו. מי שעסק בו תויג כ'שקרן / הזוי / משוגע' או כולם יחד. אנשי עמותת עמר"ם הבינו את זה, והתחילו להניע את הקמפיין דרך עריכת ימי זכרון. לצורת הפעולה הזו, שבשלביה הראשונים לא דרשה דבר מהממסד, היה קשה להתנגד. זה  בנה את החוסן ואת האמונה של אנשים בעצמם ובסיפור שלהם, והיווה בסיס לכניסה אל דעת הקהל הציבורית. כניסה זו לא לוותה בהתחלה בדרישה לצדק, אלא בדרישה לחשיפה וגילוי מסמכים, מתוך תביעה להכרה, כשלב ראשון.
  3. ייקח זמן, אבל הסדק לפריצה לתודעה הציבורית ימצא בסוף:
    לכולם קשה לפרוץ לדעת הקהל הציבורית. אבל לפעמים, הפריצה היא בכלל לא סביב הקמפיין המתוכנן. היה קמפיין שהובילה 'תנועת המאומצים', סביב דרישה לגבי פנקס האימוצים ולשנות את הגדרות סעיף 30 בחוק האימוץ. הם עבדו תקופה ארוכה מאוד, כדי לייצר אייטם בפריים טיים. כמה שעות לפני עליית האייטם לשידור הם קיבלו הודעה שהאייטם לא יעלה. מדוע? כי לפי הוראות החוק, אסור למאומץ לומר שהוא מאומץ בתקשורת.
    כאן הם עשו שינוי מאוד מהיר, והפכו את זה לקמפיין על סעיף 34: הם העלו קמפיין על זה שאסור להם להצטלם, ושהם עוברים על החוק. הקמפיין נהיה ויראלי והציף לתודעה את הנושא, שאומץ מהר מאוד על ידי חברי כנסת ואנשי תקשורת ותוך פחות משנה בוטל סעיף 34.
  4. צריך להבין איפה הקשב של המערכות הגדולות נמצא:
    הכוונה אינה רק לקשב הפוליטי באותו רגע, נניח שערוריית שחיתות של בכירים, אלא, הקשב של המערכות הגדולות. הקשב של משרד החינוך נמצא היום בהכפלת מסיימי חמש יחידות מתמטיקה, למשל. כשמנסים להניע אותו לכיוון מסוים, צריך להבין אם זה מתחבר, או מתחרה ומתנגד למגמה הקיימת. יזם חברתי צריך לדעת על איזה גלים גדולים הוא יכול לעלות ולרכב, ומנגד – מה יכול לרמוס אותו אם לא יזהר.
  5. המפלצות הגדולות זקוקות לעכברים הקטנים והזריזים:
    גנדי אמר שמי שמרגיש שהוא קטן מדי מכדי לייצר שינוי, כנראה שלא ישן מעולם עם יתוש בחדר. אחת המגמות המעניינות שמתרחשות בשדה החברתי היום היא בדינמיקה בין שחקנים גדולים לשחקנים קטנים. זה קשור למגמות בפילנתרופיה (בהמשך), אבל גם למקצבי שינוי בחברה: ארגונים גדולים שעוסקים בנושאים חברתיים, מודעים לכבדות שלהם ולחוסר יכולתם לעמוד בקצב השינוי, והם מנסים לאמץ מסיבות אלו ומסיבות של יח"צ, את ה'עכברים הקטנים': יזמים אזרחיים זריזים, אותם הם מעצימים ותומכים באמצעות קולות קוראים, מאיצים וכלים נוספים. המשמעות היא שלעיתים כדאי ליזם החברתי למצוא את הפלטפורמה או 'הפיל', עליו הוא יכול לרכוב ולהניע מהר מאוד את היוזמה שלו.
  6. כאוס מאפשר בפילנתרופיה:
    לפני שלושים שנה, הפילנתרופיה הישראלית יהודית עברה דרך מתווכים. בארץ היו מעט מאוד תורמים משמעותיים, והתורמים האמריקאים היו תורמים לפדרציות, לסוכנות ולג'וינט שהיו מחלקים את הכסף בארץ. היום העולם הפילנתרופי פתוח לגמרי, ויש בו מכלול של מגמות, חלקן חיוביות וחלקן שליליות, שיזם חברתי צריך להבין את עצמו בתוכם. המגמות המרכזיות הן: היווצרות פילנתרופיה ישראלית, היווצרות פונקציית האחריות התאגידית בישראל, שבירת המתווכים, דור צעיר אמריקאי שמתעניין הרבה פחות בישראל, שבירת הדיכוטומיה בין עסקים ועמותות בהקשרים של השפעה חברתית, כניסת עולם המדידה והערכת אימפקט ועוד. זה מחייב אותנו לדייק מאוד את הפעולות ואת קהלי הידע, אותם נרצה לגייס כדי לתמוך בפעילות.  
  7. ניסוי, טעייה והסתגלות: לתת להגה לזוז, אבל קצת:
    יש לפעמים עודף הערכה לחזון, לאדם ששם יעד, והולך רק אליו. בנושאים חברתיים צריך להציב כיוון ולשים ווקטור, אבל כמו בנהיגת ארבע על ארבע, צריך לשלוט בהגה אבל להחזיק אותו באופן רופף. זה מאוד חשוב כי אנחנו מנסים לצעוד עם אנשים ועם דעת קהל לכיוון מסוים, ואם אנחנו מחזיקים את ההגה חזק מדי, אנחנו מאבדים את התובנות החשובות מתוך הניסוי והטעייה, ולא מאפשרים לקבוצה  ולדברים שאנחנו מובילים להתגבש. לא חסרות יוזמות שהתרסקו בתחילת הדרך, כי היו להם יזמים נוקשים, שלא ידעו לקבל את האיתותים מהשטח ולהסתגל.
  8. השראה, סיפורים, זהויות ואנשים:
    שינוי חברתי הוא עניין של סיפורים ושל אנשים. התקשורת אוהבת פוליטיקה של זהויות, וגם בהקשרים חברתיים צריך לדעת איך לעבוד עם זה. האמירה של 'לא נבחרות = לא בוחרות' שעלתה מתוך קבוצת הנשים בחברה החרדית, יצרה זרקור מדהים לקבוצה שמקומה נפקד מהחברה הישראלית, וגם החברה הישראלית וגם החברה החרדית לא יכלו להתעלם מפעולה של חמש נשים אמיצות שעמדו וסיפרו סיפור מתוך מי שהן.
  9. היברידיות ארגונית, ופריצת הגבולות של הארגון:
    רוב העמותות עוסקות בשירותים. זה נבע מההפרטה שנערכת בישראל בעשרות השנים האחרונות. גם מי שבעד הפרטה, מודה בדרך כלל שההפרטות לא נערכו באופן המוצלח ביותר. עניין זה מייצר מציאות בה רבים מארגוני המגזר השלישי נותנים שירותים, והממשלה מבינה מעט מאוד במה שקורה. בשנים האחרונות צומחת יותר ויותר התופעה של ארגוני שירותים שהחלו לעסוק בסנגור, ולהפך. הסיבה לכניסה לעולמות הסנגור היא הרצון לכוון את מקבלי ההחלטות ואת הלגיטימציה הציבורית לכיוון מסוים. זה הרבה מעבר ל'לעשות לובי'. עמותת בעצמי למשל, מלמדת היום באקדמיה 'ליווי תעסוקתי': יש לזה משמעות מאוד גדולה להכרה במה שהם עושים כשדה מובחן בפני עצמו. זה מאפשר להם לנכוח גם ב'שוחות', אבל גם בגבעת הקרב המתצפתת, ולחבר ביניהם.
  10. להאמין בנסים:
    במרחבי הפעילות האקטיביסטיים של החברה האזרחית, יש הרבה יומרה. רצון לשנות סדרים ודפוסים חברתיים, מבני כוח מושרשים ומקובעים, ותפיסות עולם – וכל זה עם משאבים מוגבלים מאוד. במהות – זה לא רציונלי. כששאלתי מישהי שחיפשה עבודה במגזר השלישי מה היא מחפשת, היא אמרה: עבודה שבה תהיה לי מנכ"לית קצת יותר רגועה מהמנכ"לית הקודמת. אבל המגזר השלישי עובד הפוך: כדי להיות במרחב השינוי החברתי, צריך שיהיה חסר לך איזה בורג, שמניע אותך לפעילות, ונותן לך אמונה בשינוי שהוא אפשרי, קצת מעבר לדרך הטבע.
%d בלוגרים אהבו את זה: