המדריך מבוסס על הרצאתו של יותם הכהן, מנכ”ל חברת דואלוג.
ערך: ישי ריבלין
כששואלים עמותות ויזמים אזרחיים מהו הדבר שחסר להם ביותר, התשובה היא בדרך כלל “משאבים”, שזה למעשה מושג מכובס לכסף. ואכן, כסף הוא עניין משמעותי עבור ארגונים, אבל כאשר מדובר בארגונים שמטרתם היא השפעה, כסף הוא לא המשאב העיקרי עליו הם נאבקים כל יום וכל דקה. מאבק ההישרדות היומיומי והקשה שלהם אינו על כסף, אלא על קשב. קשב של מקבלי החלטות, קשב של הציבור, קשב של מוטבים וגם קשב של תורמים. קשב הוא המשאב האמיתי אותו הם מחפשים, וכסף הוא נגזרת של קשב.
אז איך בונים אסטרטגיה שתסייע לארגונים לייצר קשב, ובהמשך – לשנות מציאות בעזרתו?
הדימוי הרווח של אסטרטגיה, כפי שהוא מוכר לרובנו, הוא של משחק שחמט. לפי דימוי זה, האתגר האסטרטגי דומה לכך שכלים מסוגים שונים מוצבים על הלוח, עומדים אחד מול השני עד להכרעה ברורה. זהו משחק מוחות חריף ומעמיק, בו הצד החזק מתמרן את הצד שכנגד. זהו אכן דימוי מרשים, אך הוא אינו לוכד את המציאות של מרבית הפעילויות האזרחיות. בפועל תמיד יש הרבה יותר משני שחקנים, אף אחד לא ממתין לתורו בשביל לפעול, חוקי המשחק משתנים באופן תדיר וניצחון של אחד לא בהכרח מחייב הפסד של השני. משחק המוחות המתואר אולי קיים, אך המציאות לא מתנהלת באותם כללים.
הדימוי בו ניתן לעשות שימוש לדינמיקה של פעילות אזרחית מוצלחת, הכוללת מאבק והכרה בדעת הקהל, הוא משחק כדורעף. בכדורעף המטרה של כל קבוצה היא להנחית את הכדור מעבר לרשת בצידו של היריב. מרגע שהכדור מגיע לצד שלך של המגרש, יש לקבוצה עד שלוש נגיעות בכדור. לרוב, בנגיעה הראשונה קולטים את הכדור, בשנייה הוא מורם גבוה לאוויר ובשלישית הוא מונחת בחוזקה מעבר לרשת.
ההשוואה ברורה, כדי להתחיל מאבק אזרחי צריך כדור. צריך קצה חוט. צריך אירוע או מצוקה להיאחז בהם, אך כמובן שזה לא מספיק. השלב הבא, הוא ‘להרים את הכדור להנחתה’, ובהקשר הציבורי, לייצר קשב לסוגיה. זה אומר להפוך את הנושא לסוגיה ציבורית רחבה, כזו שכולם מדברים עליה באופן שמייצר לחץ על כל אדם לגבש דעה בעניין, ולחץ משמעותי על קובעי המדיניות לפעול לפתרון הבעיה או ‘המשבר’. הבעיה או המשבר יכולה להיות אירוע סמלי, אך עליה לייצג תופעה באופן קוהרנטי, ואכן מאבקים אזרחיים רבים מצליחים בכך שהם מייצרים תחושה של עניין שאי אפשר להתעלם ממנו, ושחייבים לקבל עליו החלטה במהרה.
שלב ההחלטה, או בכדורעף ‘הנחתה’, הוא שלב עם דינמיקה מסוג אחר. הוא לא שלב של הצגת הבעיה, אלא של ניהול לחצים, מתחים וידע, באופן שמאפשר החלטה מושכלת. בניגוד לשלב ההרמה להנחתה, אשר נעשה בידי שחקנים חוץ פרלמנטריים, ובדרך כלל גורמים אזרחיים, באמצעות פרסומים וכותרות תקשורתיות, מחאות רשת, הפגנות ואמצעים שמלבים אש ועניין, השלב השלישי, מכיל נדבכים רבים של התמקצעות וידע, וזאת מכיוון שהוא במרחב שיש בו הרבה יותר ממדים בירוקרטיים – בכנסת, בממשלה, וברשויות גדולות אחרות. האתגר בשלב הזה הוא לתרגם את התחושה התוססת, לשפת מדיניות בהירה ומושכלת.
המשמעות המרכזית של התובנה הזו, שיכולה לקבל ביטוי מגוון רחב ביותר של פעילויות אזרחיות מוצלחות, היא שכדי להניע מאבק אזרחי צריך ‘לבנות את המגרש’. למעשה, מעט מאוד מהיוזמות האזרחיות מתחילות ומסתיימות בשחקן אחד. זה לא קשור למשאבים, אלא לכך שכדי למלא את הפונקציות השונות של אותו מאבק ציבורי עיקש, צריך גורמים מעמדות שונות. גורמים שעוסקים בחשיפת נתונים, גורמי תקשורת, גורמים עם עמדה פוליטית מובהקת, אנשי מדיניות מתוך המערכת השלטונית, שנתמכים בידי יועצים ואנשי מדיניות ממכוני מחקר. כל אחד מהשחקנים משמיע במרחב הציבורי את הקול, או עושה את הפעולה, מתוך העמדה שלו. מצב בה ארגונים מנסים לעשות הכל לבד, הוא מתכון לכישלון, במיוחד משום שהם הפכו את הסוגיה לנושא ארגוני ולא לנושא ציבורי.
ההתמסרות של הכדורעף, אינה טריוויאלית. רשויות ציבוריות הינן מערכות גדולות, ביורוקרטיות במהותן, לצידם הגופים שאמונים על יצירת תשומת הלב הציבורי, ובמיוחד בתחילתו, אלו גופים שמאופיינים בעבודה זריזה כדי להתנהל בסדר היום הציבורי. בדרך כלל עמותות לא בנויות לעבודה בקצב של גופים מקצועיים ובירוקרטיים, המאופיינים בתהליך מתמשך עד לשלב הביצוע. האנשים הפועלים במערכות אלו מעדיפים לקבל את התוצרים שלהם בצורה שמתאימה לתבניות העבודה הקבועות שלהם. לכן, עשוי להיווצר מצב בוה ארגון שמעורר את דעת הקהל לבעיה יתקשה לעבוד מול מקבלי ההחלטות, וגם להפך. יש צורך בתיווך מסוים בין יוצר דעת הקהל לבין קובע המדיניות.
אבל זה לא הסוף. גם אחרי ההנחתה, כמו במשחק כדורעף אמיתי, המשחק טרם הסתיים. כעת תורו של הצד השני להרים את הכדור, ולנסות להנחית אף הוא. גם ארגון שהצליח לגרום לשינוי מדיניות נרחב אינו יכול לנוח על זרי הדפנה, משום שיש צדדים נוספים שירצו להיאבק במה שעשה. הנחתה היא סוף של משחקון אחד, אבל תמיד יבוא אחריה משחקון נוסף. כך היא עשייה אזרחית וחברתית בחיים האמיתיים, המשחק לא נגמר בשח-מט.
