אסטרטגיה של מאבק: הכדורעף האזרחי 

המשאב עליו נאבקים יזמים אזרחיים אינו כסף, כי אם קשב

"הכסף יענה את הכל"  (קהלת י' יט')

כששואלים עמותות ויזמים אזרחיים מה הדבר שהכי חסר להם, התשובה היא בדרך כלל "משאבים", שזה שם מכובס לכסף. ואכן, כסף הוא עניין משמעותי עבור ארגונים, אבל כאשר מדובר בארגונים שמטרתם היא השפעה, כסף הוא לא המשאב העיקרי עליו הם נאבקים כל יום וכל דקה. מאבק ההישרדות היומיומי והקשה שלהם אינו על כסף, אלא על קשב. קשב של מקבלי החלטות, קשב של הציבור, קשב של מוטבים וגם קשב של תורמים. קשב הוא המשאב האמיתי אותו הם מחפשים, וכסף הוא נגזרת של קשב.

אז איך בונים אסטרטגיה שתסייע לארגונים לייצר קשב, ובהמשך – לשנות מציאות בעזרתו?

הדימוי הרווח של אסטרטגיה, כפי שהוא מוכר לרובנו, הוא של משחק שחמט. נסו לחפש תמונות של אסטרטגיה בגוגל, הדימוי הכי רווח הוא זה של משחק השחמט. לפי דימוי זה, האתגר האסטרטגי דומה לכך שכלים מסוגים שונים מוצבים על הלוח, עומדים אחד מול השני עד להכרעה ברורה. זהו משחק מוחות חריף ומעמיק, בו הצד החזק מתמרן את הצד שכנגד. זהו אכן דימוי מרשים, אך הוא אינו לוכד את המציאות של מרבית המאבקים החברתיים. פעילים אזרחיים יודעים שבעולם האמיתי יש הרבה יותר משני שחקנים, אף אחד לא ממתין לתורו בשביל לפעול, חוקי המשחק משתנים באופן תדיר וניצחון של אחד לא בהכרח מחייב הפסד של השני. משחק המוחות המתואר אולי קיים, אך המציאות לא מתנהלת באותם כללים.

שחמט - האמנם משחק אסטרטגיה?
שחמט – האמנם משחק אסטרטגי?

הדימוי אותו נבקש להציג כאן לדינמיקה של מאבקים אזרחיים מוצלחים הוא משחק כדורעף. בכדורעף המטרה של כל קבוצה היא להנחית את הכדור מעבר לרשת בצידו של היריב. מרגע שהכדור מגיע לצד שלך של המגרש, יש לקבוצה עד שלוש נגיעות בכדור. לרוב, בנגיעה הראשונה קולטים את הכדור, בשנייה הוא מורם גבוה לאוויר ובשלישית הוא מונחת בחוזקה מעבר לרשת.

ההשוואה ברורה: כדי להתחיל מאבק חברתי צריך כדור. צריך קצה חוט. צריך אירוע או מצוקה להיאחז בהם, אך כמובן שזה לא מספיק. השלב הבא, הוא 'להרים את הכדור להנחתה', ובהקשר הציבורי, לייצר קשב לסוגיה. זה אומר להפוך את הנושא לסוגיה ציבורית רחבה, כזו שכולם מדברים עליה באופן שמייצר לחץ על כל אדם לגבש דעה בעניין, ולחץ משמעותי על קובעי המדיניות לפעול לפתרון 'המשבר'. המשבר יכול להיות מדומיין, ואכן מאבקים חברתיים רבים מצליחים בכך שהם מייצרים תחושה של עניין שאי אפשר להתעלם ממנו, ושחייבים לקבל עליו החלטה במהרה.

שלב ההחלטה, או בכדורעף 'הנחתה', הוא שלב עם דינמיקה מסוג אחר. הוא לא שלב של יצירת פרובוקציות, אלא של ניהול לחצים, מתחים וידע, באופן שמאפשר החלטה מושכלת. בניגוד לשלב ההרמה להנחתה, אשר נעשה בידי שחקנים חוץ פרלמנטריים, ובדרך כלל גורמים אזרחיים, באמצעות אייטמים תקשורתיים, מחאות רשת, הפגנות ואמצעים שמלבים אש ועניין, השלב השלישי, מכיל נדבכים רבים של התמקצעות וידע, וזאת מכיוון שהוא במרחב שיש בו הרבה יותר מימדים בירוקרטיים – בכנסת, בממשלה, וברשויות גדולות אחרות. האתגר בשלב הזה הוא לתרגם את רוח המחאה התוססת, לשפת המדיניות המהוקצעת.

עשייה אסטרטגית ככדורעף
כדורעף חופים

המשמעות המרכזית של התובנה הזו, שיכולה לקבל ביטוי באינספור מאבקים חברתיים מוצלחים, היא שכדי להניע מאבק חברתי צריך 'לבנות את המגרש': מעט מאוד מאבקים חברתיים מובלים מתחילה ועד סוף עם שחקן אחד. זה לא קשור למשאבים, אלא לכך שכדי למלא את הפונקציות השונות של המאבק, צריך גורמים מעמדות שונות. גורמים שעוסקים בחשיפת נתונים, גורמי תקשורת, גורמים עם עמדה פוליטית מובהקת, אנשי מדיניות מתוך המערכת השלטונית, שנתמכים בידי יועצים ואנשי מדיניות ממכוני מחקר. כל אחד מהשחקנים משמיע במרחב הציבורי את הקול, או עושה את הפעולה, מתוך הפוזיציה שלו. מציאות בה ארגונים  מנסים לעשות הכל לבד, הוא מתכון לכשלון, במיוחד משום שהם הפכו את הסוגיה לנושא ארגוני ולא לנושא ציבורי.

ההתמסרות של הכדורעף, אינה טריוויאלית. רשויות ציבוריות הינן מערכות גדולות, ביורוקרטיות במהותן, הנתפסות כמקצועיות. מנגד, הגופים שאמונים על יצירת הפרובוקציה, ובמיוחד זו הראשונית, הם גופים שטובים ב"לעשות רעש", לעבוד מהר וזריז באופן שמייצר כותרות. בדרך כלל עמותות לא בנויות לעבודה בקצב של גופים מקצועיים וביורוקרטיים, שצריכים לבדוק כל דבר לעומק לפני שמבצעים אותו. גם הרשויות הציבוריות לא יודעות, ולעתים אף סולדות, מלעבוד עם גופים המייצרים פרובוקציות. האנשים הפועלים במערכות אלו מעדיפים לקבל את התוצרים שלהם בצורה מסודרת ומאורגנת, שמתאימה לתבניות העבודה הקבועות שלהם. לכן, נוצר מצב בו ארגון שיבחר לייצר את הפרובוקציה הראשונית – יתקשה לעבוד מול מקבלי ההחלטות, וגם להפך. יש צורך בתיווך מסוים בין יוצר הרעש, לבין קובע המדיניות.

אבל זה לא הסוף. גם אחרי ההנחתה, כמו במשחק כדורעף אמיתי, המשחק טרם הסתיים. כעת תורו של הצד השני להרים את הכדור, ולנסות להנחית אף הוא. גם ארגון שהצליח לגרום לשינוי מדיניות נרחב אינו יכול לנוח על זרי הדפנה, משום שיש צדדים נוספים שירצו להיאבק במה שעשה. הנחתה היא סוף של משחקון אחד, אבל תמיד יבוא אחריה משחקון נוסף.  כך היא עשייה אזרחית וחברתית בחיים האמיתיים, המשחק לא נגמר בשח מט.

כמובן שלא כל מאבק חברתי מתנהל בשלושה שלבים. ישנם מאבקים המתנהלים באופן שונה, שאינם דורשים התמסרות ועבודה בשלבים שונים. אך רבים מהמאבקים האזרחיים דורשים את היכולת הזו, ולכך מכוונים הדברים. עצם ההבנה שמאבקים אזרחיים זוקקים לעיתים עבודה קבוצתית, בה לכל ארגון או אדם תפקיד שונה, יכולה לסייע לאקטיביסט בקידום מאבקו.


ההרצאה של יותם הכהן, מנכ"ל חברת דואלוג, התקיימה במסגרת סדנת ארגז כלים להשפעה אזרחית.

%d בלוגרים אהבו את זה: