דרושה אמנה חברתית

על ראשי המחאה לקדם את חיבורה של אמנה חברתית-כלכלית

פורסם לראשונה ב-07.08.2011 ב TheMarker

לפני כעשור חברו פרופ' רות גביזון והרב יעקב מדן במטרה להציע אמנה שתהיה הסדר מוסכם בין דתיים לחילוניים בישראל. מסיבות פוליטיות בעיקרן, בחרה המדינה להתעלם למעשה מהצעות האמנה ולא לדון על קבלת המלצותיה בחוק. על אף ההתעלמות, במובנים מסוימים השיגה אמנת גביזון-מדן את מטרתה – בשיח הציבורי ועבור רבים בחברה הישראלית משמשת האמנה כמסד רעיוני לכל דיון בשאלות דת ומדינה. הצלחה זו נובעת הן מהמחשבה הרצינית שהושקעה בה, והן מכיוון שכותביה נאמנים על קבוצות גדולות מאוד באוכלוסייה הישראלית.

בפרספקטיבה של כמה שנים ניתן להניח כי אחד הגורמים שאיפשרו לגביזון ומדן לחבר את האמנה ולהעלות אותה לסדר היום הציבורי היה דווקא הקיפאון המדיני שנוצר לאחר ועידת קמפ דיוויד. למרות השוני הרב בין המקרים, ניתן לנסות ולומר כי גם גל המחאות שאוחז בנו בימים אלה מתאפשר בין השאר בשל הקיפאון המדיני ששורר כרגע בין ישראל לפלסטינים.

משיחות שקיימתי במאהלי המחאה בתל אביב ובירושלים נראה כי האפשרות להביא לבחירות אינה באמת אופציה עבור תומכי מדינת הרווחה, בעיקר מכיוון שלכולם ברור כי במקרה של חילופי שלטון, הנהנית העיקרית תהיה קדימה, מפלגה קפיטליסטית אולי אפילו יותר מהליכוד, בעל הרכיבים החברתיים.

בהינתן מצב זה, עיקר מרצם של הפעילים מושקע בשאלת היום שאחרי המחאה. באין תשובה לשאלה, נמצאים המוחים במצב מתסכל שבו הם נאלצים להמשיך את המחאה ולקוות שהממשלה תמצמץ קודם, ותאמץ לפחות חלק מעמדותיהם. אך תוצאה זו אינה מובטחת, בעיקר מכיוון שלא ברור אם אורך הנשימה של המחאה יוכל לאורך הנשימה של הקואליציה.

אסור ליוזמי המחאה להתבלבל מהתמיכה שקיבלו בקרב חלק מחברי הכנסת של הליכוד, בעיקר הפופוליסטיים שבהם. שורשי המחאה שבה אנו חוזים כיום טמונים בשסע אידיאולוגי בסדר גודל שאינו פחות מהשסע הדתי-חילוני, אם כי פחות מדובר ופחות מתוקשר.

סביר להניח שנתניהו, שקשה להאמין כי יסכים לאמץ עקרונות שנוגדים את כללי השוק החופשי, ישאף לחתור לפתרון שיורכב מחבילת הטבות חד-פעמית. ברור כי הפתרון לא יכלול שינויים מהותיים בתקציב המדינה, וגם לא שינוי דרסטי במגמה לקצץ את תקציבו של האיש השמן. במתווה כזה, במוקדם או במאוחר יחזור המצב לקדמותו, רק שבפעם הבאה, אולי כבר בקיץ הבא, יהיה קשה הרבה יותר לעורר מחאה ציבורית בסדר הגודל של השבועות האחרונים.

על כן, על ראשי המחאה ליזום ערוץ שיח נוסף ובלתי תלוי במשא ומתן שמתנהל עם נציגי הממשלה, לאמץ את מודל העבודה של אמנת גביזון-מדן, ולקדם את חיבורה של אמנה חברתית-כלכלית שתהיה מוסכמת על נציגי השוק החופשי מחד ותומכי מדינת הרווחה מאידך.

אמנה כזו תכלול סט עקרונות ערכיים לגבי אופן הפעולה לפיו צריך לפעול השוק הישראלי – קביעת גבולות ההפרטה, תנאי העסקה הוגנים, שמירה על רמת מחירים סבירה, מצוקת הדיור ועוד. כשהאמנה תונח על שולחן השיח הציבורי, היא תהיה בסיס ערכי ומוסרי לאזרחי ישראל ולנבחריהם, למעסיקים ולמועסקים, ועל פיו נוכל כולנו לשפוט את מעשיהם ומניעיהם של השומרים על הקופה הציבורית.

 

%d בלוגרים אהבו את זה: